הימורים בצל הקורונה

נחום מיכאלי, עו"ס
עמותת "אפשר"

בחודש יולי 2019 פתחנו את המרכז הפרטי לטיפול בנפגעי הימורים, על בסיס ניסיון של כ-20 שנות טיפול במהמרים במרכז ציבורי של "אפשר", ותוך הבנה בצורך הרב למתן מענה לסובלים מהתמכרויות התנהגותיות בכלל ומהימורים בפרט. המרכז הציג בפני הפונים אליו תכנית טיפול הוליסטית הכוללת טיפול פרטני, טיפול קבוצתי, לווי פסיכיאטרי וסיוע לנפגעים העקיפים, אלו החיים לצד המכור. לטובת נפגעי ההימורים עמד סיוע כספי מקרן "סיכוי נוסף" שהעמידו לרשות המטופלים מפעל הפיס (70% מהקרן) והטוטו (30%). תוך חודשים ספורים פנו מכורים רבים והמרכז הטיפולי של עמותת "אפשר" הלך והתפתח.

ואז באה הקורונה.

מגפת הקורונה טרפה בשלב הראשון את הקלפים וחייבה אותנו, כמו מערכות טיפול אחרות, לחשב מסלול מחדש. חובת הבידוד, הסגרים והחשש הטבעי של מטפלים ומטופלים כאחד, חייבו אותנו להסדרים חדשים. הקבוצות הושבתו, שיחות פרטניות הועברו לטיפול מרחוק (בזום וכד') והאיום הכלכלי החל לתת את אותותיו על מטופלים רבים. זמן קצר לאחר ההלם הראשון של הקורונה חזרו העניינים אט אט למסלולם ואף קבלו תאוצה בחודשים האחרונים. עם זאת, ניתן להעריך כבר עתה כמה מסקנות בדבר השפעת הקורונה על נפגעי ההימורים:

1. סוג ההימור – על רקע השבתת מועדוני ההימורים (קלפים בעיקר) ובתי קזינו לא חוקיים, "גילו" מהמרים רבים את האפשרות להימור אינטרנטי. סוג זה של הימור היה קיים גם קודם אבל לא היה מספיק אטרקטיבי לרבים. על רקע נסיבות הקורונה עברו רבים לחפש את האופציה הדיגיטאלית ונשבו בה.
2. מצב כלכלי – מצב כלכלי קשה פועל בדרך כלל לשני כוונים. חלק מהמהמרים המינוריים מיתנו את ההימורים תוך מחשבה שאין זה נכון בתקופה זו להשקיע כספים במזל. לעומתם, היו אחרים שדווקא שמו מבטחם במזל והרחיבו את ההימורים. בהתייחס למהמרים הכבדים, אלו לא מכירים מצב כלכלי קשה או קל, הם ממילא ממשיכים בהימורים, בעיקר הלא חוקיים, בכל מצב.
3. פניות לטיפול – למצבי דחק כמו תקופת הקורונה יש השפעה לטווח קצר ולטווח ארוך. בטווח הקצר ראינו לצערנו, מהמרים וותיקים שעשו כבר דרך של גמילה וניקיון, והנה הם חזרו להמר אם בשל מצוקה רגשית אמיתית וחרדה או כתירוץ להשגת פתרון למצוקתם. מהיותם מכורים להימורים תוך זמן קצר חזרו להרגלים הישנים והמעידה הפכה לנפילה ולהידרדרות קשה. מנחמת העובדה שלפחות חלק מהם ידע לפנות ולבקש עזרה. את התוצאות לטווח הארוך נראה מן הסתם בשנה הקרובה ובזו שלאחריה. אנשים שההימורים לא היו מנת חלקם, נכנסו בעת מצוקה לעולם ההימורים ומאחר ומדובר בתהליך שאורך זמן, אנו עלולים לראות את התוצאות הקשות בעתיד.

מאז פתיחת המרכז בחודש יולי 2019 ועד לסוף ינואר 2021 התקבלו לטיפול במרכז "אפשר" ברמת גן ובשלוחותיו (רחובות, ירושלים וראש פינה) 153 נפגעי הימורים. מטופלים אלו מהווים כ-70% מכלל מטופלי המרכז, הכולל בנוסף נפגעי אלכוהול, מכורים לקניות ובני משפחה של מכורים שנמצאים בטיפול עבור עצמם בלא קשר ישיר לבן משפחתם המכור. עד היום סיימו את הטיפול (סיום מתוכנן או שנשרו) 67 מטופלים (44%). 86 מטופלים מקרב נפגעי ההימורים נמצאים עדיין בטיפול.

ניתוח דמוגרפי של המטופלים מעלה שמכלל 153 המטופלים שהתקבלו לטיפול יש 138 (90.2%) גברים ו-15 (9.8%) נשים. אין זה סוד שההימורים נתפסים עדיין מגדרית כעיסוק גברי, אם בשל הקישור לספורט (בחלק ניכר מן המקרים), אם בשל התחרותיות והמתח הנלווה להימורים ועוד. בפועל, הנתון קצת מטעה. יש אחוז גבוה יותר של מהמרות בתחום ההימורים, וניתן לראות זאת בקלות במספרן של נשים הפוקדות את הקבוצות לעזרה עצמית (GA). ככלל, נשים ממעטות יותר לפנות למסגרות טיפול ציבוריות אף שהן זקוקות לכך לא פחות מהגברים.

מרבית המטופלים שפנו לטיפול מצויים באמצע החיים, בגילאים 31-60 (91 מטופלים – 59.5%). עם זאת בולט מספרם של הצעירים יותר בגילאי 21-30 (40 מטופלים – 26.1%) ואף אלו שבגיל סוף התיכון והצבא (5 -3.3%). רבים מהמטופלים הצעירים עוסקים בספורט, לעתים באופן מקצועי וההימורים שלהם תואמים את עיסוקם, הימורי ספורט, בעיקר ה"בטים" הלא חוקיים.

הגיל הצעיר של מרבית הפונים מסביר אולי את מספרם של הרווקים מבין המטופלים (67 – 43.8%). השאר נשואים (60 – 39.2) או גרושים (24 – 15.7%). כלומר, יותר מ-50% מבין המטופלים נושאים על גבם בני משפחה ממעמד ראשון, בני/בנות זוג וילדים, שהופכים שלא מרצונם לנפגעים העקיפים של מחלת ההתמכרות.

על מעמדם הסוציו-אקונומי של המהמרים ניתן ללמוד מרמת השכלתם ומתעסוקתם, נתונים חריגים למדי בהתייחס לציבור המכורים הכללי (סמים, אלכוהול וכד'). 14.3% מבין המהמרים שפנו הם אקדמאים (22 מטופלים), 84.4% בוגרי תיכון (129 מטופלים) ורק בודדים (2 – 1.3%) הם בעלי השכלה יסודית בלבד. ברמת התעסוקה, על אף תקופת הקורונה, העידו 121 מטופלים (79.1%) שיש להם עבודה קבועה ומסודרת. לצדם 8 (5.2%) ציינו שהם עובדים באופן מזדמן. אם נוסיף אליהם 7 (4.6%) שלומדים בתיכון, משרתים בצבא או בעלי נכות, מתברר כי 136 מכלל 153 המטופלים (88.9%) מצויים על רצף נורמטיבי של תעסוקה. נתון נוסף שמאיר עניין זה של מעמד סוציו-אקונומי הוא העובדה ש-86% מבין המטופלים אינם מוכרים כלל לשירותי הרווחה.

אחת השאלות המסקרנות תמיד היא במה משחקים המהמרים שפונים לטיפול. למדנו במהלך השנים כי דיווח המטופלים אינו אמין תמיד, לפחות לא בשלב קליטתם בטיפול. הם מעדיפים לציין תמיד את ההימורים הלגיטימיים, ומאחר וחלקם יודע כי מענקי הטיפול מגיעים ממפעל הפיס ומהטוטו, הם חושבים שמוטב לציין את משחקי הפיס והטוטו כהימור הבולט כדי לזכות במענק.

לצורך הסקירה חילקנו הפעם את סוגי ההימורים לקבוצת ההגרלות (כל מה שאין בו כל שיקול דעת ו"ידע" מוקדם) ולקבוצת ההימורים (המבוססים על ידע לכאורה של קבוצות, טכניקות במשחקי קלפים, בורסה וכד'). בחלוקה הזו נמצא כי 81 המטופלים (52.9%) מעדיפים הימורים שיש בהן כאילו ידע מוקדם ומומחיות, 64 מהמרים (41.8%) משחקים בהגרלות שלא דורשות כל ידע ובדרך כלל מהמרים מכל הבא ליד. השאר הם נפגעים עקיפים וכד' שלא נספרו לעניין זה.

67 מטופלים הספיקו לסיים בתקופה זו את הטיפול. 30 מהם (45%) סיימו את הטיפול כשהם לאחר תהליך גמילה מסודר, עוד 21 מטופלים (31%) דווחו על הפסקת הימור אך הצהירו כי בדעתם לחזור ולשחק בעתיד. כלומר, 51 מהמרים (76%) עשו כברת דרך חשובה בתהליך השיקום האישי והמשפחתי. מעבר לעובדה כי מדובר בנתון מרשים כדאי לזכור כי בתחום ההתמכרויות, ההצלחה מתבטאת לא רק במה שקורה בסוף (מהמר או לא מהמר) אלא אף יותר במה שקורה בדרך. לא כולם מגיעים לפסגת הגמילה אבל התהליך שהם עוברים בדרך מחשל אותם, מלמד אותם וראוי לא פחות.

מהמרים רבים מגיעים לטיפול כשהם "על הקרשים", סבוכים בחובות עתק. פרויקט "סיכוי נוסף" בא לתת למהמרים אלו תמריץ לטיפול ולשינוי. 72% מבין המטופלים (110 מתוך 153) לא היו מצליחים לעמוד במשימת הטיפול ולצלוח אותו אלמלא מענקי הטיפול מפרויקט "סיכוי נוסף" של מפעל הפיס והטוטו.